טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר ל״ו

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר ל״ו
1 כל דיני שליחות לאשה. ובו יב סעיפים: האשה יכולה לעשות שליח לקבל קידושיה ומצוה שתתקדש ע"י עצמה אם תוכל אבל איסור ליכא כמו שיש באיש ואומר האיש לשליח הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי והשליח אומר קדשתיה לך ואם אמר הן דיו ואפילו שתק אם היו עסוקין באותו ענין ונתן לשליח ולא פירש ולא אמר דבר דיו ואם מקדשה בשטר אינו כותבו אלא מדעת השליח ויש מי שאומר שאינו כותבו אלא מדעתה:
2 בכל הדברים של קידושין דין האיש עם שלוחה כדינו עם האשה:
3 אמרה לשליח קבל הקדושין במקום פלוני והוא קבלם במקום אחר או בכל דבר שישנה בשליחותה אינה מקודשת:
4 אמרה לו הרי הוא במקום פלוני וקבל במקום אחר מקודשת שמראה מקום היא לו:
5 יש מי שאומר דשליח דקדושין אינו יכול למנות שליח דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח וע"ל סי' ל"ה סעיף ו' נתבאר:
6 מי שקדש ע"י שליח לא יקדש פעם אחרת בשעת חופה שלא להוציא לעז על קדושין הראשונים שיאמרו אין קידושי שליח כלום וע"ל סוף סימן ל"ד חזרה וביטלה השליחות קודם שקיבל הקידושין הרי הוא בטל ואינה מקודשת ואם אין ידוע אם ביטלה השליחות קודם קבלת הקדושין או אח"כ הרי זו ספק מקודשת:
7 אם קיבל שלוחה קידושין מאחד והיא בעצמה קיבלה קדושין מאחר ואין ידוע אם קדושין שקבל שלוחה קדמו לשלה או שלה קדמו אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ומקדשה קידושין אחרים רבינו ירוחם נכ"ב בד"א ברחוקים אבל אם קדשה השליח לאב וקדשה היא בעצמה לבן או לאח שניהם נותנין גט ואסורה לשניהם:
8 אשה נעשית שליח לחבירתה לקבל קדושין אף ע"פ שנעשית לה צרה שמקדש לשתיהן ויש מי שאומר שאפי' אם כשאמרה לה קבלי גם בשבילי ולא השיבה הן אלא שתקה וקבלה סתם מסתמא גם בשבילה קבלה:
9 אשה שהיא שליח לקבל קידושין לחברתה וכשנתן הקדושין אמר לה ואת נמי או וכן את שתיהן מקודשת אבל אם לא אמר לה אלא ואת הרי זו שקיבלה הקדושין ספק מקודשת שמא לא נתכוין אלא לראות מה בלבה וכאלו אמר לה ואת מה תאמרי בדבר זה ולפיכך קיבלה הקדושין היא שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בלבה:
10 יש מי שאומר שאין האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בוגרת וחלקו עליו:
11 מי שקיבל קידושין לבתו בוגרת ולא עשאוהו שליח יש מי שאומר שצריכה גט מספק:
12 אין האשה עושה שליח לקבל קדושין מיד שליח בעלה מיהו אם עשתה הוי ספק מקודשת ב"י וע"ל סי' קמ"א סעיף א' גבי גט:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר ל״ו
1 כמו שיש באיש פי' באיש יש איסור ע"י שליח מטעם שמא יראה בה דבר מגונה ותתגניה עליו משא"כ באשה דבכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו:
2 ואם אמר הן פי' שהשליח לא השיב להמקדש קידשתיה לך אלא השיב הן דיו ואפי' שתק השליח לגמרי והיו עסוקין כו' והמקדש לא אמר שום דבק קידושין דיו:
3 שאין האב יכול לעשות כו' הטור הביא דברי הרשב"א אלו והרא"ש שחולק עליו וראיה מדברי עיטור כו' ומו"ח ז"ל תמה דהא גמרא ערוכה היא בפ' האיש מקדש והובא לקמן סי' נ"ז המקדש בתו סתם אין בוגרת בכלל ואמרי' שם דאפי' עשאה אותו שליח ש"מ דיכול להיות שליח וא"כ ודאי תמוה כי לא ראה הרשב"א הגמ' וגם הרא"ש לא הביא מתלמוד ערוך והביא מעיטור וע"כ פי' דהרשב"א לא אמר אלא לכתחלה ודחק למצוא ראיה דגם בעיטור משמע דשרי לכתחלה ונלע"ד הדרך נכון דהמחלוקת שבין הרשב"א והרא"ש היא נכונה ואלו ואלו דברי אלהים חיים ותחלה נקדים מה שכתב הב"י דהרשב"א נתן טעם משום גזירה דבתו קטנה כו' דלפי הנראה מתשובת הרשב"א כלל ל"ה יראה דאין זה באמת טעם רשב"א אלא הרא"ש כתב שם לתמוה על הרשב"א מאי טעמו וכתב ואולי הוא גוזר גזירה אטו בתו הקטנה כו' וגזרה חדשה היא כו' שלא נמצא בתלמוד ואח"כ כתב והנה מצאתי בס' העיטור כו' נמצא דשפיר י"ל דבאמת אין זה הטעם של רשב"א אלא טעם אחר כמו שנתבאר בתשו' הרא"ש כתב אע"ג דלית ליה רשות לאביה לקדשה כיון שקבלתינהי לסבלונות איכא למיחש דלמא מצבתיה פי' נתרצית בהנהו קידושין וצריכה גט מספק ואע"ג דלענין ברא לא חיישינן לקדושי אשה כו' שמא נתרצה הבן לא אמרי' היכא דאיכא למימר איתתא בכל דהו ניחא לה כו' צריכה גט מספק עכ"ל והטור כ' לעיל סי' ל"ה לענין קידש בלא מינוהו שליח ולא אמר לשדכה לו כו' דאינה מקודשת כו' ל"ש אב ל"ש אחר ואפילו נתרצה הוא בקידושין כששמע אינו כלם עכ"ל הרי דאינו מועיל הריצוי לאחר הקידושין כיון דבשעת הקידושין לא היה הרצון לא מהני אח"כ דשמא לא נתרצה זה המשלח לא אמרי' דקסברא הוא דאינו מתרצה כ"ז שלא שמענו הריצי והריצוי שנעשה אח"כ לא מהני דהוי לאחר מתן מעות ואין כאן קידושין וכאן דברי העיטור כתב כיון דקבלתינהו לסבלונות איכא למיח דלמא נתרצית וע"כ צ"ל דשאני כאן בעיטור די"ל אשה בכל דהו ניחא לה וכמבואר בתשו' הרא"ש בדברי העיטור שזכרתי וע"כ נ"ל דדבר זה הוא מחלוקת ביניהם ובודאי גם הרשב"א מודה דבת בוגרת יכול' לעשות בפי' שליח לאביה לקבל קידושיה כמבואר בתלמו' ערוך שזכרנו אלא דהרשב"א מיירי שהוא רוצה להיות שליח בת בלא דעתה על שבודאי הסכים לזה וא"כ אחר שיבא לה הקידושין תהיה מקודשת אז בזה ס"ל להרשב"א דלא אמרי' כן דכמו שלא מהני באב שמקדש אשה לבנו דלא מהני אח"כ הסכמת הבן דאנן סהדי שבשעת הקידושין לא היה מסכים לזה כי אדם שאינו ברשות המקדש אינו מסכים מסתמ' עם המקדש בלא רשותו וה"נ כאן בבת בוגרת שאינו ברשות אביה וע"כ כ' הרשב"א לעשות שליח בצירי דמשמע שהוא עצמו רוצה להכניס עצמו להיות שליח בזה אמרי' דלא מהני וע"ז כתב הרא"ש דיכול לעשות שליח אפי' שלא מדעתה והקידושין יתקיימו אחר שיוודע לה הדבר ותתרצה בזה אמרינן שגם בעת הקידושין מסתמא נתרצית לזה ואין כאן הסכמ' חדשה וכה"ג ס"ל להרא"ש בקטנ' שנתקדשת שלא מדעת אבי' דאם שמע אבי' אח"כ ונתרצה הוי קדושין כמ"ש סי' ל"ז סעיף י"א בשם י"א והרשב"א ס"ל כדיעה ראשונה דשם לא מהני נתרצה האב אח"כ ומביא הרא"ש שזכרתי שם דבהא פליגי רשב"א והרא"ש וראיה מעיטור שכתב ממש בזה חיישי' דלמא מצביית' כו' דמשמע דאף ע"ג דבשעת קידושין לא ידעה מזה רק שאח"כ נתרצית בזה מ"מ אמרי' דמסתמא גם בשעת הקידושין היתה מרוצה לזה מעשה אביה וע"ז כתב הרא"ש בתשובה כמו שמביא הטור וז"ל מתוך תשובה זו משמע שאב יכול לקדש בתו הגדולה פי' שהוא עושה כן מדעת עצמו להיות שליח ולהביא לה הקידושין והיא תסכים אח"כ כמו שאמרנו הוה קדושי ודאי דשם בעיטור אמר דלמא נתרצית והוי ספק א"כ בודאי נתרצית הוה ודאי קידושין כנלע"ד נכון וברור פי' דברים אלו: